
שרה - החטופה הראשונה בהסטוריה
מאת: ד"ר גבריאלה בן שמואל
מבוסס על שיעורי הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו)
תקציר
מהפרשות המתארות את סיפורם של אברהם ושרה עולות שתי שאלות מרכזיות: מדוע מוצגת שרה, זו האמורה להוליד את האומה העברית, בתחילת הסיפור דווקא כעֲקָרָה; ומהי תכלית חטיפתה על ידי פרעה מלך מצרים, ובהמשך על ידי אבימלך מלך גרר?
מה מייצגת עקרות בתורה?
הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו) מסביר שהעקרות הפיזית-ביולוגית של האימהות מבטאת למעשה עקרות רוחנית-תרבותית שמלווה אותן בתחילת מסעותיהן. כמו עולה חדש המגיע לארץ ונושא בחובו את הערכים, האמונות, תפיסות העולם והשפה של האומה שממנה יצא ולוקח לו לפעמים שנים - אם בכלל - עד שהוא מסתגל ומתרגל לנורמות השונות כל-כך של הצבריות הישראלית, כך גם אברם ושרי היוצאים "מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (ברא. יא, לא) נושאים בתוכם את האלמנטים האליליים-טבעיים העקרים של התרבות הכשדית הנמרודית שהגיעה לסיומה בקריסת מגדל בבל. המאבק בין נמרוד לאברהם איננו חיצוני בלבד, אלא עימות רוחני פנימי המתרחש בליבו של הזוג העברי ובא לידי ביטוי בעקרותה של שרי, עקרות שמבטאת את הקשר שלהם אל הנורמות החברתיות-תרבותיות של אימפריית העבר.

מה משמעות ההצהרה ש"אין לה ולד"?
אמירה זו באה להדגיש שכל עוד אברם ושרי קשורים לנורמות ולתפיסות העולם של העולם הישן, אין באפשרותם להוליד משהו חדש. אפשר להקביל זאת במשהו ליהודי הגלותי שעלה לארץ והקים בה מדינה כדי להינצל מאנטישמיות והשמדת העם, אך שמכיל בתוכו עדין את תפיסות הבסיס הגלותיות והנוצריות איתן הגיע. מצד אחד הוא תופס את הישראליות ככור היתוך שיביא ללידת אדם פוסט-מודרני חדש ויצור כאן עם ככל העמים, ומצד שני יש בו את הקורבנות היהודית הגלותית ורגשי אשמה קולקטיבית שאומרת "סליחה שלא מתנו בתאי הגזים" או "סליחה שניצחנו." זוהי זהות עקרה וחסרת בסיס שאינה קשורה לתורה או לאמונה.
"בשנה הבאה בירושלים"
תחנת הביניים של אברהם ושרה מגיירי הרבים בחרן הייתה יכולה להפוך לתחנה סופית כמו זו של יהודים רבים שנשארים בגלות, אומרים כל ליל סדר "בשנה הבאה בירושלים" ונשארים בברוקלין, לונדון או פריז. מצב ססטי זה חמור כל-כך, שהוא מאלץ את הבורא להתגלות לאברהם ולהורות לו לצאת מהגלות ולחזור לארץ העברים.
העולה הראשון הוא גם היורד הראשון
בשלב הראשון השניים אמנם מגיעים לארץ ישראל, אולם המצב הכלכלי הקשה גורם להם לרדת למצרים, זו שהופכת לאימפריה הבאה השלטת בעולם. אם נסתכל על מצרים כאב-טיפוס לאימפריות שבמהלך ההיסטוריה יבקשו במושגים קבליים לינוק מקדושת עם ישראל על מנת להחיות את עצמן, ניתן לומר שפרעה מבקש להשתמש ברחמה של שרה העבריה על מנת להגדיל את עוצמת שליטתו על העולם. זאת, מאחר והרחם העברית היא הגנרטור שדרכו עוברת אנרגיית החיים האלוהית לעולם. בגלל הפוטנציאל האלוהי שאליו אין גישה לאומות העולם, במהלך כל ההיסטוריה יתרחש מרדף אחר אותה רחם עברית מחד, או אחרי זרע ישראל (או מה שאנחנו קוראים היום הגניוס היהודי שהוא למעשה גניוס רוחני לגמרי).
חטיפת שרי על ידי פרעה
במובן הזה, חטיפת שרי על ידי פרעה מלך מצרים מקבילה למה שיתרחש בכל פעם שעם ישראל יגיע לאחת מהמלכויות - בלשון חז"ל - אותן יחצה במהלך מסעותיו במדבר העמים. הוא ינסק לדרגה הגבוהה ביותר באותה תרבות ויהפוך למשנה למלך או שר האוצר או יועץ הנשיא; יעניק לה מחכמתו, יכולותיו והישגיו, ישקע לנבכי תהליך סימביוטי שיבוא לידי ביטוי בהתבוללות עמוקה ומחיקת הזהות היהודית ואז יגורש או יושמד. זה קרה בבבל לאחר חורבן בית ראשון, בפרס ומדי של מגילת אסתר, בספרד של תקופת גירוש ספרד ושל גרמניה בשלהי מלחמת העולם השנייה. יחד עם זאת, מדהים לראות שבכל פעם שהיהודים עזבו אותה, אותה אימפריה עצומה שקעה לתהומות הנשייה של ההיסטוריה ונעלמה (ואם אתם שואלים על אירופה, זה רק עניין של זמן), כי עם ישראל היא הרחם המחייה את העולם.
החטיפה לעזה
המקרה של אבימלך מלך גרר דומה, אך שונה. גם אבימלך מלך הפלשת(ינא)ים חוטף את שרה לארמונו בעזה כדי להשתמש ברחמה, אולם הפעם, במקום אימפריה חיצונית שבה עם ישראל נמצא בגלות, הסיפור עובר ללב המרחב הארץ ישראלי. כשעם ישראל כבר חוזר לארצו, עליו להפנים את העובדה שהוא נמצא כאן כדייר מוגן. הארץ אמנם מובטחת לו עד סוף הימים, אך היא לעולם נשארת הארץ "אשר עיני ה' אלוקיך בה מרשית שנה ועד אחריתה."

גילוי הגויים את קדושת ישראל
גם כאן הישות הפלישתית-פלשתינאית מבקשת לשאוב כוחות או שטחים מהעם היושב בציון ולקחת את מקומו, אולם הפעם אלוקים עצמו מתגלה אליו בחלום על מנת לוודא שכל רע לא יאונה לעמו. "וַיָּבֹא אֱלֹוהים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (ברא. כ, ג.). או שתכיר בקשר הזוגי המיוחד של הזוג העברי וזכותו על הארץ או שתושמד, אומר לו אלוהים בחלום הלילה. בניגוד לפרעה שמגלה את האמת דרך הטבע או הגוף, זוכה אבימלך להתגלות אלוהית, שכן ארץ ישראל היא ארץ הנבואה ולכן האירועים המתרחשים בה נושאים לא פעם אופי על-טבעי. למראית עין אבימלך נכנע ולרגע נראה כאילו משוואת הכוחות מתאזנת, אולם בהמשך הוא לא יוותר על חלומות ההתפשטות שלו ויאלץ את אברהם לחתום על בריתות שלום מלאכותיות על מנת להבטיח שחלקים מארץ ישראל יישארו ברשותו, דבר שיוביל בסוף לניסיון הקשה של עקידת יצחק - המייצג את הדור הבא - הנמשכת עד היום.
בתקופה זו, כשחטופים ישראליים מתחילים לחזור ממעביי המנהרות של מלך גרר הפלשתינאי, סיפור חטיפתה של שרה שופך אור על המאבק האמיתי המתקיים בין עם ישראל לאומות, מאבק שהוא בו-זמנית גשמי ורוחני. במציאות ההיסטורית אנחנו נמצאים בגלות האחרונה, היא גלות ישמעאל, ולכן המאבק העיקרי שלנו כיום עם ארצות האיסלאם הוא על ירושת הארץ. אולם במציאות הרוחנית, המאבק האמיתי מתרחש בתוככי בני הזוג המייצגים כל אחד תפיסת עולם ושליחות הופכיים: אברהם מייצג את התפיסה האוניברסלית המבקשת לרומם את העולם בכל מקום בו חיים בני אדם. ואילו שרה מייצגת את הפן הלאומי-פרטיקולרי המבקש להאיר את העולם מציון, כדברי הפסוק בישעיהו, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". לא בכדי בשני מקרי החטיפה של שרה מקדים אברהם לאירוע את הבקשה: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (ברא. יב, יג). על מנת לגאול את העולם נדרש הזוג העברי להגיע למצב של אחווה ואחדות ביניהם. בסופו של דבר, רק אחדות פנימית בין כל חלקי העם יכולה להביא לניצחון הקדושה על הטומאה ולגאולת העם והעולם.