רציתי לשתף אתכם במספר מחשבות שעלו לי הבוקר בתפילת שחרית. אולי בגלל שאנחנו עוסקים עכשיו בחומש שמות ובפרשות הקשורות ליציאת מצרים, או בגלל שהמעבר מטו' בשבט לחודש ניסן - חודש האביב - מהיר. בכל אופן, תוך כדי אמירת המילים, ראיתי קשר בין שני קטעים המופיעים בחלקים שונים של התפילה. הראשון ב"ויברך דוד", שבו הוא אומר: "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹוהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ, וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה." ואילו בהמשך, מופיעות המילים: "אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹוהִים. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם - אֱמֶת."
בשני המקרים, דרך המילה "הוצאתי", מתוארת פעולה אקטיבית של ה' שמוציא מישהו ממקום אחד למקום אחר לתכלית כלשהי. במקרה הראשון ה' מוציא את אברהם מאור כשדים על מנת לתת לו את ארץ כנען לנחלה. בשני, הוא מוציא את עם ישראל מארץ מצרים על מנת להיות להם לאלוהים ולהשיבם לארץ האבות. אולם בעוד אנחנו חוגגים בכל הזדמנות את נס יציאת מצרים, אין חג הקשור להצלת והוצאת אברהם מכבשני האש של אור כשדים, שהייתה לפי המדרש לא פחות ניסית. אולי כי במקרה של אברהם מדובר באדם פרטי, ולאנשים פרטיים רבים קורים ניסים; ואילו במקרה השני מדובר ברמת עם, שזו כבר ישות אחרת, והצלה לאומית כזו אירעה פעם יחידה בכל ההיסטוריה.
ואולי, כי היציאה ממצרים התרחשה ברמת העם באופן בלתי הפיך (למרות שכל אחד מאתנו נדרש להתחבר לנס הגאולה הזה באופן פנימי בכל יום מחדש). ואילו את ארץ ישראל עלינו לכבוש באופן היסטורי - וניתן גם להפסידה - כמו שכתוב בקריאת שמע: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹוהִים אֲחֵרִים... וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם." ארץ ישראל היא נייר הלקמוס של עם ישראל. זכינו - אנחנו מקבלים ונקבל שפע שאיננו יכולים אפילו לדמיין כרגע. לא זכינו - "אש אוכלתם", כמו שכתוב לגבי איש ואשה. כי א"י היא ישות חיה ונושמת, וכמו אדם שמקיא אוכל שקיבתו אינה מסוגלת לעכל, כך גם זו מגיבה ליושביה ומבקשת להקיא את אלו שלא מתנהגים עליה לפי המוסר האלוהי.
המסקנה המתבקשת עבורנו היא שלאחר שה' פעל ברמת "המוציא" והוציאנו מאלפיים שנות גלות והשיבנו הביתה וכפה עלינו את א"י וירושלים, בירתה, עכשיו עלינו לפעול ברמת "הנמצא", להשתחרר ממודעות העבדות שבתוכנו ולהפוך את הארץ הזאת לא רק לגן עדן גשמי וכלכלי, אלא לגן עדן שבו אחווה ומוסריות וקשר ישיר בין אדם לבוראו שולטים ברמה. ה' עשה את שלו. ארץ ישראל נתנה לנו מפירותיה הטובים ועשתה את שלה. עכשיו הגאולה האמתית תלויה במה שכל אחד ואחת מאתנו יעשה למענה!
סלסי - עיצוב ובניית אתרים בהתאמה אישית