האם חציית ים סוף ומתן תורה בהר סיני היו מחוייבים?

כולנו יודעים שים סוף נחצה לשתיים (או 12 שבילים) ושעם ישראל עברו בתוכו בחרבה ואילו פרעה וחילו טבעו בים. אלו עובדות שכל יהודי מאמין יודע שאין בלתן. אז לשאול האם חציית ים סוף הייתה מחויבת, נראית שאלה הזויה. אולם כדי לברר את התשובה עליה, נעקוב אחר מהלך העניינים לפי פשט התורה.

המאורע המרכזי בפרשת "בשלח", שהוא חציית עם ישראל את ים סוף, בא בעקבות אירועים קודמים שמטרתן הייתה הוכחת אמונת ישראל בכך שהגאולה אפשרית מעצם העובדה שיציאה ממצרים - שהייתה הגלות המוחלטת ביותר ובעלת המיצרים הקשים ביותר – הפכה אפשרית. על פי המהר"ל מפראג (בספרו גבורות ה'), מצרים הפרעונית של תקופת הגלות המתוארת בספר שמות הייתה אימפריה טוטליטרית עד כדי כך שאף עבד לא יכול היה לברוח ממנה, לא פיזית ולא רוחנית; ובכל זאת, יציאת מצרים באמת התרחשה באופן מוחשי בהיסטוריה, ועם שלם השתחרר משעבודה.
ההערה הזו שמקורה בתלמוד אינה חסרת משמעות. היא שולחת אותנו לאקטואליה הדרמטית של ההיסטוריה של עם ישראל בזמננו, שהרי גם ממחנות ההשמדה של אירופה הנאצית אף אחד לא היה מסוגל לברוח!

עוד מדגיש המהר"ל שביציאת מצרים עם ישראל התנסה בשני סוגי גאולה: גאולה אחת שחררה את עם ישראל משעבוד פיזי לרצון הזולת. במקרה זה, 'המשעבד' היה הרודן האנושי האבסולוטי – פרעה - והמאורע הזה נחוג בליל פסח, במהלך הסדר. אחר כך, בחציית ים סוף, ניצל עם ישראל גאולה רוחנית מהדטרמיניזם של חוקי הטבע עצמם, מאורע שנחוג בליל שביעי של פסח ושעל פי סיפור ההגדה היה נס גדול מהראשון. כל אחד משני הזיכרונות האלה מהווה את הבסיס לאמונת ישראל לפיה, הבורא הוא זה שגואל בעצמו את העם.

כאן מגיעה ההפתעה הגדולה: לפי חז"ל, הן החוויה של חציית ים סוף (שלפי רש"י הייתה מעגלית, כך שלמעשה לא הביאה לבני ישראל רווח מבחינת התקדמות המסע במדבר) והן החוויה של מתן תורה בהר סיני בהמשך היו מיותרים. ארץ ישראל נמצאת צפונית למצרים. יוצא מכך, שהדרך הפשוטה והקצרה ביותר להגיע אליה הייתה לעלות צפונה מרעמסס, לחצות את ארץ פלשתים (עזה של ימינו) ולהגיע להר המוריה, דרך שהם היו אמורים לעשות באחד עשר יום! אז מדוע זה לא קרה? מה הביא את ה' 'לבטל את התכנית המקורית' ולערוך את השינויים הדרמטיים שהתחוללו בהמשך?

התשובה נמצאת בפסוקים הראשונים של פרשת "בשלח":

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹוהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא. כִּי אָמַר אֱלֹוהִים: פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹוהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף. וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יז-יח).

בין עשר המכות שהנחית ה' על מצרים כדי להכין את הגאולה (הן ברמת המצרים ובעיקר ברמת עם ישראל) לבין יציאת העם ממחנה הריכוז הגדול בעולם התרחש אירוע שבגללו הבין ה' שבני ישראל אינם מוכנים לגאולה ישירה וקצרה. על הפסוק "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" מביא רש"י שני פירושים.

. "אֵין חֲמוּשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים". אולם אם אמנם הם היו מזויינים, סימן שהם היו מוכנים למלחמה, אז מדוע, אם כן, לא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים?

. פירוש מדהים יותר מסביר זאת אחרת: "חֲמֻשִׁים - אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ, וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה!" כפי שרש"י מסביר ביתר פירוט עוד בפרשת "בא": "וְלָמָה הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ? שֶׁהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר רְשָׁעִים, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת. וּמֵתוּ בִשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ מִצְרַיִם בְּמַפָּלָתָם וְיֹאמְרוּ: אַף הֵם לוֹקִים כָּמוֹנוּ." במכת החושך נעלמו ארבע חמישיות מבני ישראל המתבוללים שלא רצו לצאת ממצרים ולחזור לארץ ישראל. כמה אקטואלי!

בכל יציאה מהגלות, רק חמישית מהעם יוצאת!

כשה' רואה שרק חמישית מהעם מוכנה לצאת ממצרים, מפריז, ברלין או ברוקלין ולחזור לציון, הוא מבין שהחולשה הרוחנית הזו שאחזה בכמות עצומה כזו של יהודים (החרדים והמתבוללים כאחד..) החלישה את העם היוצא עד כדי-כך שהם לא יהיו מסוגלים לעמוד במצב של מלחמה על הארץ, ויישברו. מדהים לראות שזה קרה בסוף גלות מצרים, בסוף גלות בבל עם הצהרת כורש ובסוף גלות רומי עם הצהרת בלפור. המחיר של העיכוב של עם ישראל לצאת הוא תמיד נורא ומכריח את ה' להוציא מ'המגירה' את 'התוכנית החילופית' – הטובה הרבה פחות. קריעת ים סוף ומתן תורה במדבר בסבב הראשון. מגילת אסתר וגזירות המן בסבב השני. וגזירות נירנברג והשואה בסבב האחרון. "בעל כורחו" נאלץ ה' להסב את בני ישראל דרומה, לכיוון ים סוף, במקום צפונה, לקרוע להם את הים ולתת להם עוד סיבה להאמין שהגאולה אפשרית כי הוא בעצמו רוצה בטובתם. יתרה מכך, כל המהלכים שהתרחשו לאחר חציית ים סוף, כגון מתן תורה בהר סיני והסיבוב שיעשו בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה, הם פועל יוצא של המצב הרוחני הקשה הזה, כלומר בדיעבד, ולא היו מחויבים מלכתחילה!

לפעמים ה' רוצה להוציאנו ממצב של גלות לגאולה כהרף עין, אך בגלל הטבע האנושי לא תמיד אנחנו מוכנים להיגאל. במקרים כאלו, ה' ישלח לנו כאב או מחלה פיזית, מצוקה רגשית, פרידה או אבדון, כדי שנזדכך ונזעק אליו ונסכים לצאת מאזור הנוחות המוכר ולבקש ישועה. זהו תהליך איטי, ולפעמים כואב, כי כשהתרגלנו למצב הגלות הנורא שבו אנחנו נמצאים ברמת הפרט או הכלל, נדרש משהו דרסטי על מנת לאפשר לנו להגיע למצב גבוה יותר.

נראה שמשהו כזה עבר על עם ישראל ביציאת מצרים של המאה ועשרים, וממשיך לעבור עלינו גם לאחר שהגענו לארצנו. אמנם כמעט כמחצית מעם ישראל נמצאת כיום בארץ ישראל, אולם רוב היהודים עדין לא הפנימו את השיעור הקשה של תבנית סוף הגלויות. האם אנחנו באמת מוכנים לגאולה האמתית והשלמה?

מי ייתן ונזכה להגיע כבר למצב של גאולה מתוך רחבות הנפש ושמחת הלב, כך שלא נצטרך לעבור עוד ייסורים ומכאובים כלל.

שמחה להודיע בהתרגשות שהספר האחרון (שהפך לראשון) בטרילוגיית הרומנים ההיסטוריים "שושלת שומרי הסודות: אהבת עולם" יצא השבוע ישר מהתנור!

אתם מוזמנים לקרוא עליו באתר שלי: gavriela.co.il או לרכשו באתר בוקפוד, https://bookpod.co.il/.